גמרא
פירוש
פרק ו – המוכר פירות
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
פרק ששי בע״ה:
המוכר פירות וכו׳ כבר נכפל המאמר על חלק רביעי שבזאת המסכתא שהוא סובב בעניני המכירות בכל מה שראוי לדון בהם ובעניניהן ושאחד מעניני זה החלק הוא בדין טעות הנמצא במכירות על איזה צד נדון בו וכבר הותחל לבאר זה הענין בעצמו בפרק הספינה בענין יפות ונמצאו רעות וכו׳ והיתה הכונה בזה הפרק להשלים זה הענין ולבאר עוד ענינים אחרים שבדיני המכירה גם כן ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשלשה חלקים הראשון להשלים זה הענין בפירות ר״ל בדיני טעות הנמצא במכירתן על איזה צד הוא מקח טעות מכל וכל ועל איזה צד המקח קיים אלא שחייב באחריות הפסידא ועל איזה צד יש לו לקבל ולמחול אותו טעות ואותה פסידא השני לבאר בו בדומה למה שכבר קדם באחד מעניני המכירה והוא מה שנכלל בכלל המכר ומה שלא נכלל בו והתעורר הנה בדומה לזה על מי שהתנה למכור מקום ופירט בו לאיזה דבר אלא שלא התנו על זה מדה ידועה וחלקו בשיעור המקום לבאר המדה הראויה לאותו דבר שהותנית המכירה עליו השלישי לבאר במי שאין יכול ליכנס בתוך שלו אלא דרך רשות חברו על איזה צד הוא יכול ליכנס ברשות חברו ועל איזה צד אינו נכנס וכן מי שהיו הרבים צריכים לעבור דרך רשותו אם הוא יכול למנוע להם דרך רשותו בנתינת דרך אחרת אם לאו זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בה דברים על ידי גלגול כמשפט סוגית התלמוד כמו שקדם: והמשנה הראשונה ממנו תיוחד להתחיל בביאור החלק הראשון והוא שאמר המוכר פירות לחברו ולא צמחו אפילו זרע פשתן אינו חייב באחריותן רשב״ג אומר זרעוני גנה שאינן נאכלין חייב באחריותן אמר הר״ם אפילו זרע פשתן שאין לוקחין אותו על הרוב אלא לזריעה והכל מודים שזרעוני גנה שאין נאכלין חייב באחריותן ויתן להם דמיהם בלבד ורשב״ג אומר הדמים וכל מה שהפסיד בשביל הזרע כאלו אמר חייב באחריות ההוצאה ואין הלכה כרשב״ג:
אמר המאירי המוכר פירות ר״ל בסתם ולא פירש לו אם לאכילה אם לזריעה והם פירות הראויים לשתיהם וכגון פולים ומיני קטניות ותבואות ודומיהם וזרען הלוקח ולא צמחו אינו חייב באחריותן ולא סוף דבר במה שהאכילה מצויה בו כזריעה אלא אפילו זרע פשתן שרוב בני אדם אין לוקחין אותו אלא לזריעה הואיל ומקצת בני אדם אוכלין אותו אף הוא אומר לו לאכילה מכרתים וכן בכל הדברים שאפשר שיוקחו לרפואה או לצבע או לאיזה דבר חוץ מן הזריעה ואפילו היה רוב ענינו לזריעה שאין הולכין בממון אחר הרוב ודין דמים מודיעין אין כאן שאין תוספת דמים מזו לזו בכדי שיבא הענין בהם לידי בחינה וכן אין בחינה מענין הלוקח אם הוא רגיל ליקח לזריעה או לאכילה שרוב בני אדם לוקחין לשתיהן ומ״מ אם הודיעו בשעת המקח שלזריעה הוא לוקחם חייב באחריותן כל שנתעכבה צמיחתם מחמת עצמם הא אם אירעה סבה מחודשת הראויה לעכב צמיחתן כגון ברד וכיוצא בו אין ספק שאין יכול לומר לו שמא אף בלא סבה זו היתה צמיחתן מתעכבת אלא תולין עכובן באותה סבה וצריך לעיין בשבירר זה לקות אותן הפירות הואיל ומ״מ זרען ואירעה סבה המפסידתן אף בלא לקות אם חייב באחריותן רשב״ג אומר מכר לו זרעוני גנה שאין נאכלין ר״ל אף לקצת בני אדם כגון זרע כרוב וכיוצא בהם וכן שאין נקחין לדבר אחר אלא לזריעה וזרען ולא צמחו חייב באחריותן ואף תנא קמא אינו חולק בזו ואין כאן אלא תוספת ביאור וכן צריך לעיין בזו אם אירעה סבה המפסידתן אם חייב באחריותן אם לאו:
ויתבאר בגמ׳ שכל שהוא חייב באחריותן אינו נותן לו אלא דמי זרע ולא דמי הוצאה שאין בהוצאה אלא דין גרמא ומ״מ נותן לו דמי זרע ואין יכול לומר החזר לי זרעי כמו שהיו ואני מחזיר לך את דמיך ומכאן למדו גאוני ספרד שהלוקח מקח מחברו והודיעו שהוא מוליכו למדינה פלונית למכרה שם ואחר הולכתו נמצא בה מום אין יכול לומר לו החזר לי סחורתי לכאן ואחזיר לך דמים אלא המוכר מיטפל להביא ממכרו או למכרה שם ואפילו אבד או נגנב אחר שהודיעו הרי הוא ברשות מוכר אבל אם לא הודיעו הולכתו למדינה אחרת והוליכה ונמצא בה מום הרי זה ברשות לוקח עד שיחזיר המקח במומו למוכר וכן כתבוה גדולי המחברים ואף גדולי המפרשים מודים בה אלא שאין להם ראיה מכאן מפני שהזרע אינו בר השבה שכבר נרקב ונפסד בקרקע מה שאין כן בשאר מקומות:
זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
המוכר שור לחברו ונמצא נגחן אם לחרישה לקחו הרי זה מקח טעות ואם לשחיטה לקחו אין כאן מקח טעות נסתפק הדבר אם לשחיטה אם לחרישה אומדין לברר את הענין לפי ענין האיש ולפי ענין דמי השור היה האיש רגיל ליקח לשתיהן וכן שהיו דמי מקח שוין לחרישה ולשחיטה ואין כאן בחינה באחת מאלו המוציא מחברו עליו הראיה שאין הולכין בממון אחר הרוב נתברר הדבר שמקח טעות הוא אלא שכבר הוציא זה מעותיו ואין לו במה לשלם אף הוא אומר לו זכה בשורך בשביל מעותיך ואין הלה יכול לומר לו טרח אתה ומכור הא אם יש לו מעות אי אפשר לו לסלקו בשורו שאין בעל חוב דוחה אצל מטלטלין בשיש לו מעות ויש חולקין בזו וכבר ביארנו ענין שמועה זו ומה שנתבלבלו קצת מפרשים בפירושה ובנסחאות שבה ובפסק היוצא ממנה בקמא פרק הפרה:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
המוכר פירות וכו׳ כבר נכפל המאמר על חלק רביעי שבזאת המסכתא שהוא סובב בעניני המכירות בכל מה שראוי לדון בהם ובעניניהן ושאחד מעניני זה החלק הוא בדין טעות הנמצא במכירות על איזה צד נדון בו וכבר הותחל לבאר זה הענין בעצמו בפרק הספינה בענין יפות ונמצאו רעות וכו׳ והיתה הכונה בזה הפרק להשלים זה הענין ולבאר עוד ענינים אחרים שבדיני המכירה גם כן ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשלשה חלקים הראשון להשלים זה הענין בפירות ר״ל בדיני טעות הנמצא במכירתן על איזה צד הוא מקח טעות מכל וכל ועל איזה צד המקח קיים אלא שחייב באחריות הפסידא ועל איזה צד יש לו לקבל ולמחול אותו טעות ואותה פסידא השני לבאר בו בדומה למה שכבר קדם באחד מעניני המכירה והוא מה שנכלל בכלל המכר ומה שלא נכלל בו והתעורר הנה בדומה לזה על מי שהתנה למכור מקום ופירט בו לאיזה דבר אלא שלא התנו על זה מדה ידועה וחלקו בשיעור המקום לבאר המדה הראויה לאותו דבר שהותנית המכירה עליו השלישי לבאר במי שאין יכול ליכנס בתוך שלו אלא דרך רשות חברו על איזה צד הוא יכול ליכנס ברשות חברו ועל איזה צד אינו נכנס וכן מי שהיו הרבים צריכים לעבור דרך רשותו אם הוא יכול למנוע להם דרך רשותו בנתינת דרך אחרת אם לאו זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בה דברים על ידי גלגול כמשפט סוגית התלמוד כמו שקדם: והמשנה הראשונה ממנו תיוחד להתחיל בביאור החלק הראשון והוא שאמר המוכר פירות לחברו ולא צמחו אפילו זרע פשתן אינו חייב באחריותן רשב״ג אומר זרעוני גנה שאינן נאכלין חייב באחריותן אמר הר״ם אפילו זרע פשתן שאין לוקחין אותו על הרוב אלא לזריעה והכל מודים שזרעוני גנה שאין נאכלין חייב באחריותן ויתן להם דמיהם בלבד ורשב״ג אומר הדמים וכל מה שהפסיד בשביל הזרע כאלו אמר חייב באחריות ההוצאה ואין הלכה כרשב״ג:
אמר המאירי המוכר פירות ר״ל בסתם ולא פירש לו אם לאכילה אם לזריעה והם פירות הראויים לשתיהם וכגון פולים ומיני קטניות ותבואות ודומיהם וזרען הלוקח ולא צמחו אינו חייב באחריותן ולא סוף דבר במה שהאכילה מצויה בו כזריעה אלא אפילו זרע פשתן שרוב בני אדם אין לוקחין אותו אלא לזריעה הואיל ומקצת בני אדם אוכלין אותו אף הוא אומר לו לאכילה מכרתים וכן בכל הדברים שאפשר שיוקחו לרפואה או לצבע או לאיזה דבר חוץ מן הזריעה ואפילו היה רוב ענינו לזריעה שאין הולכין בממון אחר הרוב ודין דמים מודיעין אין כאן שאין תוספת דמים מזו לזו בכדי שיבא הענין בהם לידי בחינה וכן אין בחינה מענין הלוקח אם הוא רגיל ליקח לזריעה או לאכילה שרוב בני אדם לוקחין לשתיהן ומ״מ אם הודיעו בשעת המקח שלזריעה הוא לוקחם חייב באחריותן כל שנתעכבה צמיחתם מחמת עצמם הא אם אירעה סבה מחודשת הראויה לעכב צמיחתן כגון ברד וכיוצא בו אין ספק שאין יכול לומר לו שמא אף בלא סבה זו היתה צמיחתן מתעכבת אלא תולין עכובן באותה סבה וצריך לעיין בשבירר זה לקות אותן הפירות הואיל ומ״מ זרען ואירעה סבה המפסידתן אף בלא לקות אם חייב באחריותן רשב״ג אומר מכר לו זרעוני גנה שאין נאכלין ר״ל אף לקצת בני אדם כגון זרע כרוב וכיוצא בהם וכן שאין נקחין לדבר אחר אלא לזריעה וזרען ולא צמחו חייב באחריותן ואף תנא קמא אינו חולק בזו ואין כאן אלא תוספת ביאור וכן צריך לעיין בזו אם אירעה סבה המפסידתן אם חייב באחריותן אם לאו:
ויתבאר בגמ׳ שכל שהוא חייב באחריותן אינו נותן לו אלא דמי זרע ולא דמי הוצאה שאין בהוצאה אלא דין גרמא ומ״מ נותן לו דמי זרע ואין יכול לומר החזר לי זרעי כמו שהיו ואני מחזיר לך את דמיך ומכאן למדו גאוני ספרד שהלוקח מקח מחברו והודיעו שהוא מוליכו למדינה פלונית למכרה שם ואחר הולכתו נמצא בה מום אין יכול לומר לו החזר לי סחורתי לכאן ואחזיר לך דמים אלא המוכר מיטפל להביא ממכרו או למכרה שם ואפילו אבד או נגנב אחר שהודיעו הרי הוא ברשות מוכר אבל אם לא הודיעו הולכתו למדינה אחרת והוליכה ונמצא בה מום הרי זה ברשות לוקח עד שיחזיר המקח במומו למוכר וכן כתבוה גדולי המחברים ואף גדולי המפרשים מודים בה אלא שאין להם ראיה מכאן מפני שהזרע אינו בר השבה שכבר נרקב ונפסד בקרקע מה שאין כן בשאר מקומות:
זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
המוכר שור לחברו ונמצא נגחן אם לחרישה לקחו הרי זה מקח טעות ואם לשחיטה לקחו אין כאן מקח טעות נסתפק הדבר אם לשחיטה אם לחרישה אומדין לברר את הענין לפי ענין האיש ולפי ענין דמי השור היה האיש רגיל ליקח לשתיהן וכן שהיו דמי מקח שוין לחרישה ולשחיטה ואין כאן בחינה באחת מאלו המוציא מחברו עליו הראיה שאין הולכין בממון אחר הרוב נתברר הדבר שמקח טעות הוא אלא שכבר הוציא זה מעותיו ואין לו במה לשלם אף הוא אומר לו זכה בשורך בשביל מעותיך ואין הלה יכול לומר לו טרח אתה ומכור הא אם יש לו מעות אי אפשר לו לסלקו בשורו שאין בעל חוב דוחה אצל מטלטלין בשיש לו מעות ויש חולקין בזו וכבר ביארנו ענין שמועה זו ומה שנתבלבלו קצת מפרשים בפירושה ובנסחאות שבה ובפסק היוצא ממנה בקמא פרק הפרה:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush